גמרא
פירוש
דְּמִדַּלְיָא וּבְסִים אַוֵּירָא.
הָהוּא יוֹמָא דְּנָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי גְּזַרוּ רַבָּנַן תַּעֲנִיתָא וּבְעוֹ רַחֲמֵי וְאָמְרִי כֹּל מַאן דְּאָמַר נָח נַפְשֵׁיהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ובסים אוירא ואוירו יפה ומצונן ובית שערים מקום עמוק וחם ומקום חום רע לחולה. ידקר בחרב דאלו הוו ידעי בבירור דמית לא הוו בעו רחמי עליה דלחיי דאתחיית המתים לא הוה בעו למבעי רחמי ואהכי אמר דאפילו הוא מית ואינהו לא ידעי דלהוו בעו רחמי עליה בחזקת שהוא חי כי היכי דלחיי בתפלתם. אמתיה לא נדע למבעי רחמי עליה. מבקשים את רבי מלאכים מבקשים שילך עמהם לההוא עלמא. ורבנן תחתונים מבקשים רחמי שיחיה עמהם רבי ויהיה עמהם בעה״ז. שיכופו שינצחו התחתונים לעליונים ויחיה רבי דהוה מצטער רבי טפי משום דאלו ואלו מעכבים עליו. שקלה אמתא דרבי מאני כלים ושדא השליכן מן הגג לארץ כי היכי דלבעות רבנן ולשתוק ולא לבעו רחמי. שתקו ונצחו מלאכים. לאחוריה שלא ירגישו בו שמת משום דאכרוז כל מאן דאמר נח נפשיה וכו׳ אראלים ומצוקים מלאכים וצדיקים דכתיב מצוקי ארץ ונשבה כלומר מלאכים נשאו לארון הקודש והלכו להם אצבעותי שעסקתי בכל כחי בתורה ובמצות ולא נהניתי בעולם הזה אפילו לפי טורח שיגעתי באצבע קטנה שלי. רש״י ז״ל במהדורא קמא. וכן פירש במהדורא בתרא ולא נהניתי בעה״ז. לפי טורח שיגעתי באצבע קטנה והוא יגע בעשר אצבעות וכל מה שהיה משתבח היינו בעסק התורה. אבל התוספות ז״ל לא פירשו כן אלא שגם היה משתבח שלא נהנה בעה״ז אפילו באצבע קטנה כלומר שלא נהנה כלום מעה״ז ומייתי ראיה מדאמרינן במדרש עד שאדם מתפלל שתכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך מעיו ומייתי מהך עובדא דרבי והקשו בתוספות בפ״ק דע״ז מהא דאמרינן התם דלא פסק מעל שלחנו לא צנון ולא חזרת ותירצו דאוכלי שלחנו היו רבים והיינו לשיטתם אבל לשיטת רש״י ניחא וכדכתיבנא כנ״ל: הולך נכוחו זה שהיה הולך בדרך ישרה ל״א שאותו חסיד הולך לו בישרו שכפעולתו כן (מנא) [מצא]. רש״י ז״ל במהדורא קמא: מתניתין כל זמן שהיא בבית אביה ויתומים נותנים לה מזונות לשם ולא נגעה בנכסיהם כלל גובה כתובתה לעולם. שתעשה טובה כלומר באותן כ״ה שנים פזרה בנכסיהם ונתנה בחנם לשכנותי׳ לחם ומלח עד כדי שיעור כתובתה. רש״י ז״ל במ״ק: וז״ל הר׳ ישעיה מטראני ז״ל כל זמן שהיא בבית אביה שאינה נוגעת בנכסי בעלה גובה כתובתה לעולם בין נותנין לה מזונות שם בין אין נותנין לה מזונות וכ״ז שהיא בבית בעלה ונזונת שם גובה כתובתה עד כ״ה שנים אבל אם עברו כ״ה שנים איבדה כתובתה שיש באלו כ״ה שנה שיעור שתעשה טובה וגמילת לעניים המחזרי׳ בבתים כנגד כתובתה ואינה רשאה ליתן לעניים מנכסי היתומים וכל מה שנתנה אנו מחשיבים אותו לה בכתובתה ושיערו חכמים מה שנותנת בכ״ה שנים עולה כשיעור כתובתה ע״כ: ותלמידי רבינו יונה ז״ל כתבו וז״ל כל זמן שהיא בבית אביה וכו׳. פי׳ אלמנה שחזרה לבית אביה והיתומים שולחים לה מזונותיה יכולה לתבוע כתובתה לעולם דכיון דאינה עומדת בביתם אין לנו לחוש שנטלה משלהם כלום כדי שתפסיד כתובתה אבל כל זמן שהיא נזונת בבית בעלה אינה גובה כתובתה אלא עד כ״ה שנים אבל אם עמדה כ״ה שנים ולא תבעה כתובתה אבדה כתובתה שיש בכ״ה שנה שתעשה טובה לאחרים כשיעור הכתובה והנדוניא שלה ולפום הכי אמרי׳ מסתמא מחלה ובגמ׳ פריך אם היא עשירה שכתובתה גדולה איך נאמר שבזמן הזה נהנית ועשתה טובה מן הממון כשיעור כתובתה ומתרץ לפום גמלא וכו׳ ע״כ. מתוך פירושם משמע דפתכי טעמא דמחילה בהדי טעמא דטובה לדעת דמ״ד משום דעשתה טובה מחלה ואתי שפיר להאי פירושא הא דבעי תלמודא מהו שתשלש וכדבעי׳ למכתב בס״ד ומתוך פרש״י והר״י מטראני ז״ל לא משמע הכין אלא משום טובה בלחוד קא אתי עלה ר״מ ואע״ג דלא מחלה לא איכפת לן ולא מידי מ״מ הרי פיזרה כשיעור כתובתה וראוי לחשב לה דהא אינה רשאית לפזר כנ״ל: וחכמים אומרים כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם דלטובה לא חיישינן וליכא למימר נמי מדלא תבעתה אחילתה דהאי דקא שתקה משום דדיירא בהדייהו ומיכספא למתבעינהו וכל זמן שהיא בבית אביה דלא מכספא מנייהו איכא למימר מדלא תבעתה בכ״ה שנים אחילתא. רש״י ז״ל במהדורא קמא. ובמהדורא בתרא כתב וז״ל וחכמים אומרים. לא הוזכרו כ״ה שנים לענין הטובה שתעשה ולא אפסדוה רבנן כתובתה וכשהוזכרו כ״ה שנים לענין המחילה הוזכרו דהואיל ושתקה ולא תבעה כל השנים הללו מחלתה הילכך כל זמן וכו׳ ע״כ. פי׳ לא פליגי ר״מ ורבנן לענין מה הוזכרו כ״ה שנים דהוו ידעי האי שיעורא דכ״ה שנים אלא דפליגי לענין מה הוזכרו דר״מ סבר לענין טובה הוזכרו ורבנן סברי לענין מחילה הוזכרו לקמן בגמ׳ אפרש עוד בזה בס״ד: וכתב הר״י מטראני ז״ל וז״ל וחכ״א כל זמן שהיא בבית בעלה פי׳ שמה שאמרו הראשונים שבכ״ה שנים מפסדת כתובתה אין הטע׳ משום טובה שעשתה דההיא טובה שגמלה עם העניים ניחא להו ליתמי משום מצוה ואין מחשבין לה ממנה כלום אלא טעם אבוד כתובתה מפני שכל זה הזמן שתקה ולא תבעה אותם ואמרי׳ בודאי מדלא תבעתן כל זה הזמן מחלה להם כתובתה והילכך כל זמן שהיא בבית בעלה ונזונת מנכסי בעלה גובה כתובתה לעולם שזה ששתקה לא מחמת שמחלה אלא בעבור מזונותיה שאף אם היו רוצים הם להגבותה כתובתה לא היתה מקבלת היא כדי שלא תפסיד מזונותיה וכל זמן שהיא בבית אביה ולא היו זנים אותה שם גובה כתובתה עד כ״ה שנים אבל אם שהתה כ״ה שנים ולא תבעה כתובתה מחלה אותה ודוקא כשלא היו זנים אותה שם אבל אם היו זנים אותה שם זה ששתקה מפני המזונות שתקה שאפי׳ אם היו רוצים להגבותה כתובתה היא לא היתה מקבל׳ שלא תפסיד מזונותיה וכן כתב ר״ח ז״ל הא דאמרי׳ כל זמן שהיא בבית גובה כתובתה עד כ״ה שנים דוקא כשאינה נזונית מהם אבל היתה נזונת מהם גובה כתובתה לעולם וכך פירש גם המורה בריש פ׳ אע״פ דאמרי׳ תוספת כתובה ככתוב׳ דמיא למאי נפקא מינה וכו׳. עד וכל זמן שהיא בבית אביה תנן בהנושא כל זמן שהיא בבית בעלה במשך אלמנות׳ גובה כתובתה לעולם וכל זמן שהיא בבית אביה שלא היו עובדים אותה היתומים ולא זנין גובה כתובתה עד כ״ה שנה ואם שהתה יותר מכן מחלתה להן כתוב׳ והכא דפירש המורה כל זמן שהיא בבית אביה והיורשי׳ זנין אותה שם זה פירוש לר״מ שאין טעמו בעבור מחילה אלא בעבור הטובה שעשתה מנכסי היתומים ואם היא בבית אביה אף על פי שזנין אותה שם אם עשתה טובה ממזונותיה שלה הם ואיין עולין לה בכתובתה אבל בדברי חכמים דטעמייהו משום מחילה אין לפרש אלא כגון שלא היו זנין אותה. עכ״ל הר״י מטראני ז״ל: וז״ל תלמידי רבינו יונה ז״ל וחכמים אומרים כל זמן שהיא בבית בעלה וכו׳ פי׳ ס״ל לרבנן שאינה מפסדת כתובתה בעבור הטובה שעשתה בעוד שעומדת עמהם ולפיכך היו אומרים כל זמן שעומדת בבית בעלה והיתומים זנין אותה לשם אינה מפסדת כתובתה דאמרי׳ מתוך שהיתה עומדת עמהם והיו זנין אותה נתביישה מלתבוע כתובתה אבל כשהיא בבית אביה אינה גובה כתובתה אלא עד כ״ה שנים ואם עמדה כ״ה שנים ולא תבעה כתובתה מסתמא מחלה להם ואינה יכולה לכוף אותם לפרוע הכתובה אח״כ ואע״פ שהיו זנין אותה דכיון שלא היתה עומדת עמהם לא היה לה להתבייש מלתבוע כתובתה ע״כ: מזכירין כתובתה פי׳ בהזכרה לבד שאומרים ליורשים לא מחמת מחילה אנו שותקי׳ וכיוצא בזה ואין צריכי׳ לתבוע בב״ד. והכין איתא בירוש׳ דגרסינן התם אמר ר׳ יוסי בר בון לא סוף דבר עד שתתבע אלא אפי׳ הזכירה דתני תמן יורשיה מזכירין כתובת׳. תלמיד הרשב״א ז״ל: וז״ל רש״י במהדורא קמא מזכירין תובעין כתובתה ע״כ. ובמהדורא בתרא שינה לשונו ז״ל: וז״ל תלמידי רבינו יונה ז״ל מזכירין וכו׳ כלומר צריך שיודיעו ליתומים פעם אחת בתוך כ״ה שנים שאינן מוחלים הכתובה שאם יעמדו כ״ה שנה ולא תבעה אותם או לא יודיעו שרצונם לתבוע היום או מחר נאמר שמחלו או שנתברר להם שמחלה האשה ומוקמי׳ לה במס׳ שבועות שנשבעה ומתה אבל אם לא נשבעה קודם שמתה שלא תפסה שום דבר אין היורשין גובין לעולם דאין אדם מוריש שבועה לבניו ע״כ: גמרא ומרתא בת בייתוס וכו׳. פי׳ ר״י ז״ל דהך פירכא ליתא אליבא דבר קפרא דאמר לקמן לא שנו אלא מנה ומאתים אבל תוספת יש להם דלענין כתובה דאורייתא מרתא בת בייתוס וענייה שבישראל שוות אלא אליבא דר׳ יוחנן דאמר אפי׳ תוספת אין לה איירי הכא ור׳ שמשון ז״ל פירש דאליבא דכ״ע אתיא דהכא אליבא דר״מ איירי ולקמן לא איירי בר קפרא אלא אליבא דרבנן דאמרי דמפסדת כתובתה בבית אביה עד כ״ה שנים דהואיל ושהתה כל כך מחלה וקאמר בר קפרא דוקא מנה מאתים מחלה אבל תוספת דהוי כמו מתנה בעלמא לא מחלה כמו ב״ח דלא מחיל אבל ר״מ שאומר מפסדת משום שיש בכ״ה שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה אין חילוק בין תוספת ובין מנה מאתים כי עושה טובה כנגד הכל דלפוס גמלא שיחנא. לשון תוספ׳ הרא״ש: לפום גמלא שיחנא לפי הגמל הוי המשוי הכא נמי איידי דעשירה דכתובתה גדולה משל ענייה ועד כ״ה שנים עבדה טובה כנגד כתובתה. רש״י ז״ל במהדורא קמא: וז״ל תלמידי רבינו יונה ז״ל לפום גמלא שיחנא כלומר לפי כח הגמל מטילין עליו המשוי ה״נ לפי רוב הממון היא לוקחת ונותנת ושיחנא הוא מלשון חמותי ראיתי אור דמתרגמי׳ שיחנית והמשוי נקרא כך ע״ש שהבהמה מתחממת בו ע״כ: לר״מ מהו שתשלש לר״מ דאמר משום טובת הנאה דעבדה הוא מהו שתשלש אי לא תבעה עד ח׳ שנים ושליש שנה דהיינו שליש של כ״ה שנים מי מצו אמרו לה דה״ה בתוך ח׳ שנים עבדת טובה כנגד שליש כתובתיך או לא וה״ה נמי למחצית שנים אלא אורחא דתלמודא נקט כדאמרי׳ בעלמא משלשין בממון. רש״י ז״ל במהדורא קמא. וקשה קצת כיון דטעמא דר״מ אינו אלא משום טובה פשיטא דתשלש ולשיטת תלמידי רבינו יונה ז״ל דפתיך טעמא דמחילה בהדי טעמא דטובה אפי׳ לר״מ אתי שפיר. וכתב הר״י מטראני ז״ל וז״ל לר״מ מהו שתשלש שאם לא שהתה כ״ה שנים ושהתה חציין מהו שתפסיד חצי כתובתה בעבו׳ טובה שעשת מנכסי בעלה מי אמרי׳ מפסדת לפי חשבון או דילמא דוקא כשעולה הטובה כנגד כל כתובתה דלאו בת גבייה היא כלל אז מפסדת כתובתה אבל קודם שישלימו כ״ה שנים כיון דבת גבייה היא מתוך שגובה מקצת גובה הכל ואין מחשבין לה הטובה שעשת ואיתוקם בתיקו ע״כ. ונראה לפרש דהא ודאי מסתמא מה שנותנת לשכנותיה ולעניים לא ניתן לתשלומין דניחא להו ליתומים בהכי ומיהו מ״מ אמרו חכמים דמה שמתקבץ בתוך כ״ה שנים ניתן לתשלומים ולא יפרעו כתובה כנגדם אבל דמי השליש או המחצה אפשר דלא ניתן לתשלומים ואפשר דניתן לתשלומין ולהכי בעו מהו שתשלש כנ״ל: א״ל אביי לרב יוסף אתאי בסוף כ״ה שנים ביום אחרון קודם שקיעת החמה גביא כתובתה דאכתי לא שלימו כ״ה שנים ואי אתא אחר שקיעת החמה לא גביא כתובתה אטו בההוא פורתא אחילתה ואליבא דרבנן דאמרי היא בבית אביה גובה כתובתה עד כ״ה שנים קא פריך. קורטוב אחד מל״ו בלוג. שומשמין דקין יותר מחרדל ובההוא חסרון קמעא קרטוב קא פסלי חכמים לההוא מקוה הכא נמי בההוא פורתא חשיבא מחילה. רש״י במ״ק. ואביי היה מחל׳ בין שיעורי המדות ושיעור שתלוי ברצון דבשיעור פורתא כולי האי מי חשיב׳ מחילה ואהדר ליה רב יוסף דאין לחלק וצריך אתה לפרש כן דמשנ׳ שלימה שנינו כל מדת חכמים כן היא וכו׳ ועוד נראה לפרש דהכי קשיא ליה לאביי דאיברא ודאי דמדת חכמים כך הוא ומיהו דחיקא טובא למימר הכי ואי מצינן למימר דלא הוזכרו כ״ה שנים אלא לענין טובה וכר״מ ומשלשין עדיפא טפי מעתה תקשי לרבנן דשפיר קאמר ר״מ וקבלתו מסתברא טפי ותפשוט דמשלשין. ואהדר ליה רב יוסף דלא דחיקא כלל דכל מדת חכמים כן הוא וכו׳ כנ״ל: וז״ל תלמידי ר׳ יונה אתאי קודם שקיעת וכו׳ בתמיהא כלומר היאך אפשר שבכ״ה שנה פחות שעה אחת נאמר שמחלה ואהדר ליה כל מדות חכמים כן הם במ׳ סאה כו׳ פי׳ חכמים תקנו מ׳ סאה מפני ששיערו שבזה יכול לטבול כל גופו ואם יחסר מהם כל שהוא אף על פי שיכול לטבול כל גופו אפילו הכי אין הטבילה מועילה לו הואיל ונתנו חכמים שיעור ידוע הכא נמי כיון שנתנו חכמים שיעור מכ״ה שנה אם חסר מהם שעה אחת לא הפסידה כתובתה והאי דנקט קורטוב לאו דוקא דה״ה אם חסר כל שהוא אלא מפני שאין במדת הלח קטנה ממנה נקט לה ושיעור קורטוב א׳ מי״ו ברביעית ע״כ: לא שנו דלאחר כ״ה שנה אחילתה אלא שאין שטר כתובתה וכו׳. וכגון שהיתומים מודים לה שלא נתנו לה כתובתה מעולם דאמרי הואיל ולא ערערה על כתובתה בתוך כ״ה להכי לא איכפת לה לשמור שטר כתובתה משום דאחלה לה לגבי יורשים אית לה שטר כתוב׳ גובה כתובתה לעולם דלהכי לא איכפת לה לערער משום דסמכא דעתה אשטר כתובה והא דאמר רב פפא בפ׳ הכותב יש לה שטר כתובה גובה תוספת היינו כשהיתומים אומרים פרענו. שלא בהזכרה אע״פ שזמן ההלואה מרובה ולא הזכיר חובו בתוך הזמן ולא מיחה ואמר איש פלוני חייב לי מנה גובה כל זמן שתובע לו חובו דלאו בר אחולי הוא דלא ניתן למחול שאין למלוה הנאה מהלוה שיהא מוחל לו חובו אבל אלמנה שיש לה הנאה מהם אי לא מיחת וערערה בתוך הזמן אחלתה ואע״ג דנקיטא שטר כתובה דומיא דבעל חוב וקשיא לרב. והוא מפרק לה לעולם דלא נקיט שטרא ודקא קשיא לך במאי גביא כשחייב מודה כשלוה מוד׳ וב״ח דלאו בר אחולי הוי גבי שלא בהזכר׳ אבל אלמנה דבת מחילה היא ואין לה שטר כתובה אע״פ שהיורש מודה לה אחילתא הואיל ולא מיחת וערערה בתוך כ״ה והיינו כרב. רש״י ז״ל במהדורא קמא. ואיכא למידק כיון דלא מתפרש הא דרב יהודה אמר רב לא שנו אלא שאין שטר וכו׳ אלא בכגון שהיתומים מודים לה וכו׳ וכדפריש לה מרן ז״ל מעתה מאי קא מותיב רב ששת מב״ח דהכי נמי מתוקמא הא דב״ח כשחייב מודה וי״ל דאי מתני׳ מיירי בנזונת אין אנו צריכין להודאת היתומים דפשיטא ודאי כיון דאכתי נזונת היא דלא נתקבל׳ כתובתה ואפי׳ אין שטר כתובה יוצא מתחת ידה ואפי׳ לדעת ר״ח והר״י מטראני דמוקמוה למתני׳ כשאינה נזונת אפ״ה שניא אלמנה מב״ח דחיוב כתובתה מידע ידיע ואין אנו צריכין להודאת היתומים אלא לומר שלא נתקבל׳ כתובתה אבל בעל חוב מצטרכינן לדחוקי דעיקר חיובו לא ידיע אלא מהודאת פיו ועוד דאי לא ידיעא עיקר החיוב אלא מפי הלוה הסברא נותנת דגם ב״ח לא יגבה שלא בהזכרה דאי לאו דמחל חובו אמאי קא הוה סמיך שלא לתבוע חובו כ״כ שנים א״ו משום דמחל חובו לכך לא הוה קפיד להזכיר חובו ולהכי לא אסיק אדעתי׳ דלישני לי׳ כשחייב מוד׳ ומשני כשחייב מוד׳ ואפ״ה שניא ב״ח מאלמנה דב״ח לאו בר אחולי הוא וכדפרש״י ואפשר דכי פריך תלמוד׳ אי דלא נקיט כו׳ ה״נ קא פריך כיון דלא נקיט שטרא בידיה אמאי קא סמיך דליגבי עד דלא הזכיר חובו כ״כ שנים א״ו משום דאחלתיה ואמאי קתני ב״ח שלא בהזכר׳ כנ״ל והתוס׳ ז״ל לא פירשו כן אלא דמעיקרא לא אסיק אדעתיה שינוייא דחייב מודה כלל ולהכי לא פריך אמתני׳ גופה אמאי גביא בשלא שהתה כ״ה כיון דלא נקיטא שטר כתוב׳ משום דאיכא למימר דגביא בעדי מיתה דהא אליבא דרב מיירי דלדידיה אלמנה גביא בעדי מיתה והא דפריך תלמודא אי דלא נקיטא כתובה בידה וכו׳ היינו דלא נקיטא הגט דגט לרב הוא כמו הכתובה וכמו דכתיב ביה מנה מאתים דמי דלדידיה גרושה לא גביא אלא בגט: וז״ל הרא״ה ז״ל לקמן היכי דמיא אי דלא נקיטא כתוב׳ וכו׳ ואליבא דרב דקאמרי׳ דלית ליה הטוען אחר מעשה ב״ד לא אמר כלום דאילו לר׳ יוחנן אפ״ה אית לה ואפי׳ במקום שכותבין לדעת הגאונים ז״ל ולדידן דאית לן דלא אמר ר׳ יוחנן במקום שכותבין בדאית לה ראיה דכתב לה אתיא שפיר ע״כ: וז״ל הר״י מטראני ז״ל לא שנו אלא שאין שטר כתובה וכו׳ פי׳ לא שנו שבכ״ה שנים מחלה כתובתה אלא כשאין לה כתובה כגון במקום שאין כותבין כתובה וסומכין על תנאי ב״ד א״נ שאיבדתה אבל אם שטר כתובתה יוצא מתחת ידה לב״ד גובה כתובתה לעולם וכו׳ ע״כ: ה״ג והא אמר רב אילא שונין כלומר כך שנו חכמים גרושה כב״ח וגובה כתובתה לעולם שלא בהזכרה וגרושה היא דלאו בת אחולי היא דמשום דגירש לה סניא ליה לבעל וליורשים ותו דלית לה הנאה כלל מיניהו דהא לית לה מזונות אבל האלמנה אחילתא אף על גב דנקיטא שטר כתובתה. רש״י ז״ל במהדורא קמא. ואף על גב דכבר מותיב רב ששת מבעל חוב ואהדר ליה כשחייב מודה אפילו הכי הדר תוב לאותובי מגרושה דדרך לפרוע לגרושה מיד כשמקבלת גיטה והילכך הויא לה כמי שעבר זמן הקצוב לפרעון ואי לא נקיטא כתובה במאי גביא פי׳ אמאי קא סמכא שלא להזכיר כתובתה אם לא שמחל׳ ומשני דהכא נמי דחקינן ומוקמינן כשחייב מודה פי׳ שלא נתקבל׳ כתובתה כנ״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush